BR#137 אם יש לעולם שני קצוות ,אז אני עכשיו בקצה ההוא,פעמים בשבוע ,כשאנחנו מצליחים בן החיים שלה לחיים שלי,אני עושה לה שחרור לסתות, והרפיה לשרירים הטבעתיים ,היא מפניצה הכל.היא מוצצת לי וגורמת לי לחלום על אנשים נופלים.
בטון, חומר, טכניקה מעורבת (86X40X37)
חיים ומוות ביד הלשון,ואני לא בונה רק על הלשון,בזמן האחרון אני חושב על תסמונת שטוקהולם-יותר מידי זמן התעסקו בחטופים ,מישהו שאל את עצמו מה קורה לחוטף,מנקודת חמלה אנושית אני שואל,כולנו שווים בפני החוק עד שהוכחה אשמתנו,חוץ מאלה שאצלם זה ההיפך ושזה רוב מי שיקרא אותי כאן.
אני חולם על לחטוף אותך לקשור אותך במרתף,לעשות לך ילדים,בגוף ובנפש, לספר אותך פעם בחודש במזמרה,לרחוץ אותך פעמיים ביום ,להאכיל אותך , להשקות אותך ,לקשור אותך בשרשרת ברזל לעמוד באדמה,באזיק ברזל הדוק מידי-לנמק נדאג אחר כך,או שלא.לזיין אותך, לזיין אותך, לזיין אותך בתנוחות בלתי אפשריות ואפשריות(אין לי שום דבר בהכרח כנגד האפשרי רק שתמיד אני נתקל בבלתי),לשבור לך צלע לעשות ממנה את עצמי,הפעם בגירסא משופרת שתתאים מראש לחיים איתך,לרשת לך את העולם(כולה 4מר' מרובע) במצלמות אבטחה,ככה שאוכל להסתכל בך,אוכלת, משתינה ,חולמת,ישנה,מחרבנת,מחייכת,בוכה. לשים בריחים כפולים על הדלתות.ועדיין כל הזמן לפחד מהרגע שתתרחקי ממני,שתפני ממני לשניה את המבט,.
Tweet